תפילה לאהבה עצמית

תפילה לאהבה עצמית נפלאה ומחזקת מאד לרפואת הנפש ולמצוא את עצמך בימים שאת\ה לא הכי מפרגנים ואוהבים את עצמכם, ויש כאלו ימים…

תפילה לאהבה עצמית

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בּוֹרֵא כָּל הַנְּשָׁמוֹת,
זַכֵּנִי נָא בְּמַתְּנַת חִנָּם
לְאֱהֹב אֶת עַצְמִי אַהֲבָה לְלֹא תְּנַאי,
כְּפִי שֶׁאַתָּה אוֹהֵב אוֹתִי.

עֲזֹר לִי לְהַשְׁאִיר אֶת לִבִּי פָּתוּחַ כָּל הַזְּמַן,
לִהְיוֹת קַשּׁוּב לְרַחֲשֵׁי נִשְׁמָתִי וּלְצָרְכַי הַפְּנִימִיִּים
מִתּוֹךְ חֶמְלָה גְּדוֹלָה.

שַׁחְרֵר אוֹתִי, אָב הָרַחֲמָן,
מֵהַצֹּרֶךְ בְּאִשּׁוּר חִיצוֹנִי,
מֵהָרְדִיפָה אַחֲרֵי כָּבוֹד מְדֻמֶּה
וּמֵהַבִּקֹּרֶת הָעַצְמִית הַקָּשָׁה שֶׁחוֹנֶקֶת אֶת שִׂמְחָתִי.

עֲזֹר לִי לְקַבֵּל אֶת עַצְמִי בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁאֲנִי – עִם הַחוֹזק שֶׁהֶעֱנַקְתָּ לִי
וְעִם הַחֻלְשׁוֹת שֶׁנּוֹעֲדוּ לְהַצְמִיחַ אוֹתִי.

לַמְּדֵנִי לְהַצִּיב גְּבוּלוּת בְּרִיאִים מִתּוֹךְ כָּבוֹד עַצְמִי,
וְלָדַעַת בְּלֵב שָׁלֵם שֶׁאֲנִי רָאוּי לְאַהֲבָה,
לְטוֹב וּלְשֶׁפַע אֵינְסוֹפִי, רַק מֵעֶצֶם הֱיוֹתִי בְּרוּא כַפֶּיךָ.

תֵּן לִי אֶת הַכֹּחַ לִסְלֹחַ לְעַצְמִי עַל טָעֻיּוֹת הֶעָבָר,
עַל כָּל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁבָּהֶם הֶחְמַצְתִּי,
וּלְהִסְתַּכֵּל עַל עַצְמִי תָּמִיד בְּעַיִן טוֹבָה כְּפִי שֶׁלִּמְּדָנוּ רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ.

זַכֵּנִי לִמְצֹא אֶת הַנְּקֻדָּה הַטּוֹבָה שֶׁבְּתוֹכִי בְּכָל יוֹם מֵחָדָשׁ,
לְמַעַן אֶתְחַבֵּר לַשִּׂמְחָה הָאֲמִתִּית וְלַשַּׁלְוָה הַפְּנִימִיִּת,
וְאֶזְכֶּה לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים. אָמֵן סֶלָה.

בואו נדבר ונבין קצת מה שורש הבעיה?

למה אדם לא אוהב את עצמו?

ע"פ הליקוטי מוהר"ן של רבינו נחמן מברסלב, הבעיה מתחילה
כשהאדם מתמקד רק בחסרונותיו ובנפילותיו,
ויכול מאד להיות שהוא רואה נכון את המציאות והוא צודק,
אני טועה מלא פעמים, אני עושה שטויות, לא מוצלח… וגם אם הכל נכון, אבל !!

רבי נחמן מלמד שכל עוד אדם רואה בעצמו רק רע,
הוא מתרחק מהחיוניות של הנשמה שלו.
וזה חלק מתכסיסי היצר הרע וכל המחשבות האלו אינם אמת!
כי באמת לאמיתו – השם יתברך אוהב כל אחד ולכל אחד יש התפארות ייחודית…

תדעו תזכרו ותפנימו:
אם באתי לעולם – זה כי בורא עולם
ראה שיש בי, בנשמה שלי צורך לעולם,
והשם יתברך מתפאר בי !!!

אולי אני כרגע לא מבין ולא רואה – במה… אבל זאת המציאות לדעת שהשם יתברך מתפאר בי, ויש בי משהו טוב שאם לא לא הייתי נברא!

אפילו דוד המלך שאל את השם יתברך : למה צריך קורי העכביש (שנראים חסרי תועלת)?
מדוע ברא יצורים שנראים מיותרים או מזיקים, כמו הצרעה (שעוקצת ולא מפיקה דבש)?

והקב"ה השיב לו שכל יצור בעולמו נוצר לתכלית מסוימת.
המדרש מספר שמאוחר יותר, כשדוד התחבא מפני שאול במערה,
עכביש טווה קור על פתחה, מנע משאול להיכנס והציל את חייו.

תדע שיש רצון בכל בריאה ובריאה, אז אם כרגע אני לא רואה ולא מבין –
אולי בעתיד אני יגלה – כרגע אני צריך לאהוב את עצמי
כי בורא עולם החליט שיש בי משהו טוב, והוא צריך אותי בעולם הזה…

עכשיו מתחיל החיפוש לגילוי, ובנתיים תהנו מהדרך…

הכל הכי חזק של היצר הרע, זה שהוא רוצה שהאדם יאמין
שהוא רחוק מהשם ושהוא חסר ערך,
ממילא אם אדם מאמין בזה – הוא כבר שבוי שלו,
כי אדם שאינו אוהב את עצמו אינו יכול לשמוח,
להתפלל או לעשות חסד, לא יכול בכלל לחיות!

*העצה המפורסמת ביותר היא "אזמרה" – לחפש בעצמך נקודה טובה אחת קטנה,
אפילו אם נדמה לך שאתה מלא חסרונות 5%, 10% זה גם טוב נפלא
הלוואי ושהמשכורת שלנו הייתה עולה בחודש 5-10 % זה נפלא!

אפילו אם ישנם הפסדים, ולעושים טעויות…
דרכו של השם יתברך להסתכל על מאמץ ועל הרצון ונותן שכר – לא לפי תוצאות,
לא כמו שמלמדים בבית הספר – שמי שהוא מצליח זה מי שמביא מבחנים טובים,
ההצלחה האמיתית היא – היא מי שמתאמץ, מראה רצון ולא מרפה !!

כשרונות זה משמיים, או שנולדים עם זה או לא !

בכל אופן אפשר לפתח אותם אפשר לחדד, אבל יש כאלו שגם אם יתאמצו לא יצליחו,
כנראה שהם לא קשורים לנושא, או שצריכים להתאמץ יותר בתפילות, או ללמוד או לקחת עזרה מחברים.

לכל אחד יש מסלול ייחודי.
מי שלא מצליח בתחום אחד,
זה סימן מהשמיים שהכוחות שלו צריכים להתגלות במקום אחר.
זה לא שהוא "לא מוצלח", הוא פשוט בכתובת הלא נכונה של הנשמה שלו.

ברגע שאתה מוצא נקודה טובה,
אתה כבר לא רשע, אלא צדיק באותה נקודה.

טוב להתרגל לתת הודיה להשם יתברך על כל דבר.
הודיה על הגוף, על הנשימה ועל עצם היותך יהודי,
על מה שיש, ועל מה שעוד לא הרסת ושברת [חחח, קצת הומור…]

*ההודיה והשמחה, עוזרת לשחרר את הביקורת העצמית
ולהבין שהייחודיות שלך היא חלק מתוכנית גדולה.

*הצבת גבולות בריאים זה חלק מהשחרור,
הצורך לרצות אחרים על חשבון הנשמה שלך נובע מהכרה בערך העצמי שלך מול בורא עולם.

*סליחה עצמית: הבנה שגם הנפילות הן חלק מהמסלול,
ושיש לסלוח לעצמך כדי להמשיך הלאה בשמחה.

התפארות ה' בכל אחד מישראל:

רבי נחמן מלמד שהקב"ה שואב תענוג ופאר מכל פעולה חיובית של יהודי, אפילו הקטנה ביותר.

ענווה מול ביטול עצמי: ענווה אינה לחשוב שאתה "כלום", אלא לדעת שהטוב שבך הוא מתנת שמיים ולהתפאר בו כלפי הבורא.

חיבור לשמחה: כאשר אדם מבין שהשם מתפאר בו, ממילא משתחררת הביקורת העצמית והעצבות, ובמקומה נכנסת שלוות נפש וקבלה עצמית.

תפילה להתפארות ושמחה בכוחות הנפש

אוֹהֵב יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר קָרָאתָ עָלֵינוּ "יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר".

רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים, אֲדוֹן כָּל הַנְּשָׁמוֹת, אַתָּה בָרָאתָ עוֹלָמְךָ בִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ,
כִּי יִשְׂרָאֵל עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה, וּבִשְׁבִילֵנוּ בָּרָאתָ כָּל הָעוֹלָמוֹת כֻּלָּם.

עֲזֹר לִי לְהַאֲמִין בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים שֶׁאֲנִי חֵלֶק מהַמַּחֲשָׁבָה הַזּוֹ,
שֶׁגַּם אֲנִי, עִם כָּל הַמְּבוּכוֹת וְהַקְּשָׁיִם שֶׁלִּי,
הָיִיתִי כָּלוּל בִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב מֵרֵאשִׁית הַבְּרִיאָה.

אָנָּא יְהֹוָה, פְּתַח לִי אֶת אוֹר הַדַּעַת דִּקְדֻשָּׁה,
שֶׁאֶזְכֶּה לִרְאוֹת אֶת גֹּדֶל הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁאַתָּה מִתְפָּאֵר בִּי.

זַכֵּנִי לְהַשְׁלִים אֶת דַּעְתִּי וּלְתַקֵּן אֶת מַעֲשַׂי,
אֲבָל עַד אֲשֶׁר אֶזְכֶּה לְתִקּוּן הַשָּׁלֵם,
רַחֵם עָלַי שֶׁאוּכַל לֶאֱהֹב אֶת עַצְמִי כְּמוֹ שֶׁאֲנִי,
לְפִי הַכֹּחוֹת וְהַכִּשְׁרוֹנוֹת שֶׁנָּתַתָּ בִּי.

עָנִי וְאֶבְיוֹן אֲנִי, וְנַפְשִׁי עֲיֵפָה מְאֹד מִן הַבִּקֹּרֶת וּמִן הַקִּטְרוּג הָעוֹמֵד עָלַי מִבַּיִת וּמִחוּץ.
אָנָּא הַשֵּׁם, זַכֵּנִי לֵידַע וּלְהַאֲמִין בֶּאֱמֶת, שֶׁאַתָּה מִתְפָּאֵר גַּם בִּי בְּכָל עֵת וָרֶגַע.
עָזְרֵנִי לְהַבִּין שֶׁאַתָּה מִתְפָּאֵר בִּי גַּם כְּשֶׁאֲנִי בְּחִינַת 'הַפָּחוֹת שֶׁבַּפְּחוּתִים', וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁאֲנִי רָחוֹק.

זַכֵּנִי לִמְצֹא אֶת הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁאַתָּה מִתְפָּאֵר וּמִתְנַשֵּׂא בִּפְרָטֵי הַמַּעֲשִׂים וְהַתְּנוּעוֹת הַטּוֹבוֹת שֶׁלִּי,
בְּכָל רָצוֹן טוֹב וּבְכָל נְקֻדָּה טוֹבָה שֶׁאֲנִי חוֹטֵף בְּתוֹךְ העוֹלָם הגַּשְׁמִי הזֶה.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, זְכור נָא הַהִתְפָּאֲרוּת וְהַשַּׁעֲשׁוּעִים שֶׁקִּבַּלְתָּ מִכָּל הַצַּדִּיקִים,
וְזַכֵּנִי גַּם כֵּן שֶׁיִּהְיֶה לִי חֵלֶק בְּהַהִתְפָּאֲרוּת הַזֹּאת.
שֶׁאֶזְכֶּה לָשׁוּב אֵלֶיךָ מִתּוֹךְ אַהֲבָה וְלֹא מִתּוֹךְ בִּקֹּרֶת עַצְמִית שֶׁאֵינָהּ בּוֹנָה וְאֵינָהּ אֲמִתִּית,
שׁוֹבֶרֶת אוֹתִי וּמְבִיאָה אוֹתִי לֹא לֶאֱהֹב אֶת עַצְמִי.
כִּי כָּל הַמּוּסָר וְהַתּוֹכָחוֹת שֶׁאַתָּה וְצַדִּיקֶךָ מוֹכִיחִים אוֹתָנוּ הִיא כְּדֵי שֶׁנִּתְקָרֵב.

חֲמֹל עָלַי שֶׁאוּכַל לְקַבֵּל אֶת גּוּפִי וְאֶת נַפְשִׁי,
לִסְלֹחַ לְעַצְמִי עַל פְּגָמֵי הָעָבָר, וְלִרְאוֹת בְּעֵינֵי שִׂכְלִי אֶת הָאֱמֶת –
שֶׁבְּכָל רֶגַע אֲנִי יָכוֹל לִהְיוֹת כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב.

עֲזֹר לִי לִשְׂמֹחַ בְּחֶלְקִי וּבְנַחֲלָתִי, וְתִתְפָּאֵר הַשְּׁכִינָה בִּי תָּמִיד בְּכָל עֵת,
וְתִמְשֹׁךְ עָלַי יִרְאָה וְאַהֲבָה בִּשְׁלֵמוּת בֶּאֱמֶת,
שֶׁאֶזְכֶּה לֶאֱהֹב אוֹתְךָ וּלְקַבֵּל אֶת אַהֲבָתְךָ אֵלַי בְּכָל לְבָבִי וּבְכָל נַפְשִׁי וּבְכָל מְאֹדִי.
כִּי יִשְׂרָאֵל עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה.

אָנָּא הַשֵּׁם, פְּתַח לִי אֶת אוֹר הַדַּעַת דִּקְדֻשָּׁה,
שֶׁאֶזְכֶּה לְהַאֲמִין בֶּאֱמֶת שֶׁגַּם אֲנִי בִּפְרָטִיּוּת כָּלוּל בְּהִתְפָּאֲרוּת הַזֹּאת,
וְשֶׁגַּם עִמִּי אַתָּה מִתְפָּאֵר בְּכָל עֵת וָרֶגַע.

אָנָּא יְהֹוָה, חֲמֹל עָלַי וְאַל תַּזְנִיחֵנוּ, גַּם אִם בַּעֲווֹנוֹתַי הָרַבִּים הִתְרַחַקְתִּי מִמְּךָ מְאֹד,
וּפָגַמְתִּי וּפָשַׁעְתִּי נֶגְדְּךָ, וְכָזֹאת וְכָזֹאת עָשִׂיתִי וְהָרַע בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַל תִּתֵּן לִי לִפֹּל לְיֵאוּשׁ וְעַצְבוּת מִבִּקֹּרֶת עַצְמִית הַמַּחֲשִׁיכָה אֶת עֵינַי.
עֲזֹר לִי לִזְכֹּר כָּל זְמַן שֶׁשֵּׁם יִשְׂרָאֵל נִקְרָא עָלַי,
אַתָּה מִתְפָּאֵר וּמִתְגַּדֵּל וּמִתְנַשֵּׂא בִּי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: 'יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר'.

זַכֵּנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לְחַפֵּשׂ וְלִמְצֹא בְּעַצְמִי נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת עֲדַיִן,
וּלְהַאֲמִין בְּאֱמֶת שֶׁבְּתוֹךְ כָּל הַחֹשֶׁךְ גָּנוּז אוֹר גָּדוֹל.

תֵּן לִי אֶת הַכּוֹחוֹת לִבְנוֹת אֶת עַצְמִי מֵחָדָשׁ,
לְהִתְקַדֵּם בַּמַּאֲמָצִים שֶׁלִּי, לְפִי כּוֹחוֹתַי וְכִשְׁרוֹנוֹתַי שֶׁנָּתַתָּ בִּי,
וְלֹא לְהִסְתַּכֵּל עַל מָה שֶׁלְּמַעְלָה מִכּוֹחִי.

עֲזֹר לִי לִצְמֹחַ וּלְהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ בִּתְשׁוּבָה מֵאַהֲבָה,
וְלַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ וְשַׁעֲשׁוּעִים לְפָנֶיךָ מִתּוֹךְ שִׂמְחָה.

זַכֵּנִי לֶאֱהֹב אֶת עַצְמִי בַּטּוֹב הַמֻּשְׁרָשׁ בִּי,
הַטּוֹב הַנִּצְחִי שֶׁנָּתַתָּ בְּנִשְׁמָתִי וְאֵינוֹ נִפְגָּם לְעוֹלָם.
וּמִתּוֹךְ הָאַהֲבָה הַזּוֹ, אֶזְכֶּה לַעֲשׂוֹת חֶסֶד עִם הָעוֹלָם,
לְהַשְׁפִּיעַ מֵהַטּוֹב הַגָּנוּז שֶׁבִּי לַעֲזֹר וּלְרַחֵם עַל בְּרוּאֶיךָ,
וּלְהָאִיר לְכָל אָדָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, רַחֵם עָלַי שֶׁתִּתְפָּאֵר הַשְּׁכִינָה בִּי תָּמִיד.
עֲזֹר לִי לִסְלֹחַ לְעַצְמִי עַל כָּל מָה שֶׁעָבַר, וּלְקַבֵּל אֶת גּוּפִי וְנַפְשִׁי בְּהַשְׁלָמָה וּבְשַׁלְוָה,
כְּדֵי שֶׁאוּכַל לַעֲבֹד אוֹתְךָ בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים, בְּכָל לְבָבִי וּבְכָל נַפְשִׁי וּבְכָל מְאֹדִי. אָמֵן וְאָמֵן.

מָה אָשִׁיב לַיהֹוָה כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי.
אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת לְבָבִי,
אַתָּה יָדַעְתָּ כַּמָּה וְכַמָּה חֲסָדִים וְטוֹבוֹת עָשִׂיתָ עִמָּדִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
הוֹצֵאתָ אוֹתִי מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה,
וְנָתַתָּ לִי נֶפֶשׁ וְרוּחַ וּנְשָׁמָה לְהַכִּיר אֶת גְּדֻלָּתְךָ.

אָנָּא הַשֵּׁם, זַכֵּנִי לֶאֱהֹב אוֹתְךָ בְּכָל לְבָבִי וּבְכָל נַפְשִׁי.
וּמִתּוֹךְ אַהֲבָתְךָ אֵלַי, אֶזְכֶּה גַּם אֲנִי לֶאֱהֹב אֶת הַנְּשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי.
עֲזֹר לִי לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד, וּלְשַׁבֵּר כָּל מִינֵי עַצְבוּת וּמָרָה שְׁחֹרָה.
כִּי הַשִּׂמְחָה הִיא חַיּוּתִי וְהִיא כָּל יְשׁוּעָתִי.
תֵּן בִּי לֵב טָהוֹר לִרְאוֹת רַק אֶת הַטּוֹב שֶׁבִּי וְשֶׁבַּאֲחֵרִים.

הֲרֵינִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה
כִּי 'כִּשָּׁרוֹן' הוּא מֵאֵת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

וַאֲנִי עוֹשֶׂה אֶת מֵיטַב יְכָלְתִּי, מִשְׁתַּדֵּל וּמְנַסֶּה – וְהַתּוֹצָאוֹת הֵן מִמְּךָ.
אֲנִי מְגַלֶּה דַּעְתִּי שֶׁכָּל רְצוֹנִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ.

וְאִם לֹא עוֹלֶה בְּיָדַי, תְּרַחֵם עָלַי וְתַעֲזֹר לִי לִמְצֹא אֵיפֹה לְהִשְׁתַּפֵּר
אֲבָל לֹא עַל יְדֵי יִסּוּרִים וְחוֹלָאִים רָעִים, רַק בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת וְחֶשְׁבּוֹן הַנֶּפֶשׁ,
לְשַׁפֵּר וּלְחַזֵּק אֶת הָאוֹר הַטּוֹב הַמּוּשְׁרָשׁ בִּי לְפִי יְכָלְתִּי.
וְלִזְכֹּר שֶׁכָּל עֲבוֹדָתִי הִיא רַק הַהִשְׁתַּדְּלוּת,
וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ תִּתֵּן בִּי בִּינָה לִשְׂמֹחַ בַּחֶלְקִי וּלְהַכִּיר בְּטוֹבָתְךָ.