קדיש

אמא שכולה בס"ד מוצש"ק, ג' תשרי תשע"ח אמא שכולה היא ישבה בשורה הראשונה, לבשה שמלה בסוג של ירוק. לא ירוק זית, גם לא ירוק "בקבוק" סוג של ירוק חלש, כמעט אפור. כך היה בכל שנה…

בית קברות הוא מקום שלו, כמעט פסטורלי, אלפי מצבות מרובעות, כל אחת מהן מעוטרת באהבה ובפרחים הצומחים בדמעות, האותיות שקטות אבל האבנים דומעות, זועקות לנו החיים: המשיכו להילחם על מה שאתם מאמינים בו, אל תרימו…